Morid hatal or Hatol

In an Esnachto we find in most places in the תנ"ך "Geshem". In some places we find even in an Esnachto "Goshem". The Masores in the old Siddurim was always Geshem, until Satanov changed it to "Goshem".
Morid Hatal seems to be the same issue (although we don't have Masores from old Siddurim about it), therefore it should be Tal and not Tol. (Although R' Yaakov Kaminetzky held that there is a difference between the two, and that one should say Hatol).

Michael FRBSH

Beneath is the quote from R' Yakov Kaminetzky Zt'l:

ר"י קמינצקי, אמת ליעקב בראשית י"ט. כי עפר אַָתּה ואל עפר תשוב.
כתוב במסורה: אתה י"ב מלעיל צ"ל י"ד זקפין מלעיל עכ"ל. ובמנחת שי כתב וז"ל: כי עפר אתה בזקף קטן באל"ף כי הוא מלעיל עכ"ל. פירוש. דבכל מקום אתנחתא וסוף פסוק מהפכין את הפתח לקמץ והוא נעשה מלעיל, אבל ישנם י"ב זקפין שנשאר הפתח ואפ"ה הוא מלעיל, והיינו אם הפסוק מחולק ע"י האתנחתא חילוק גמור, דאז באמת עד האתנח הזקף קטן הוא המפסיק הכי גדול, וכן ג"כ הזקף קטן שאחר האתנח יש לו אותו כח.
וננקוט למשל הפסוק שאנו עומדין בו: ולאדם אמר גו' "ארורה האדמה בעבורך גו' וקוץ ודרדר גו' בזעת אפך תאכל לחם גו' כי ממנה לקחת", וכאן נגמרת הקללה באמצע הפסוק ונשאר רק לסיים סוף המאמר ולהסבירו. והיינו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
דוגמא אחרת היא הפסוק ברות ד' פ"ד: ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר: קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי אם תּגְאָל גְאָל ואם לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל. הנה כאן השתלם הפסוק באתנח [בתיבת אחריך]. ושלש תיבות האחרונות הן פסוק מיוחד קצר. ולפיכך הזקף קטן הראשון – שהוא המפסיק הכי גדול [אחר הסגול שהוא נחשב כמו אתנח בפסוק גדול] – הוא בתיבת גאָל. ונקמצת האל"ף במקום הפתח, ודו"ק.
ולפ"ז נבוא לדון בברכת מחיה המתים שבשמונה עשרה שאנו אומרים "מחיה מתים אתה רב להושיע", האם עלינו לומר תיבת "אתה" מלעיל או מלרע. ולפי דעתי יהיה חילוק בזה בין ימות החמה לימות הגשמים, וכדי לבאר החילוק צריכים אנו להטעים את הברכה לפי כללי טעמי המקרא.
ולפי דעתי. אם נבוא להטעים ברכה זו בטעמים יצא לנו הפסוק [הראשון] בהמשכו עד סומך נופלים. והטעמתו תהיה כך: אתה גבור לעולם אד-ני מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. ביאור הענין, דהנה ברכה זו נקראת בדברי חז"ל [מגילה דף ע"ב] בשם "גבורות", והיינו שאנו משבחים כמה וכמה גבורות של השי"ת. וכן אחר שגמרנו לפרט כל פרט ופרט אנו כוללים ואומרים "מי כמוך בעל גבורות וכו". ולכן אנו מתחילים "אתה גבור לעולם אד-ני ". כי זהו השבח של תוכן הברכה. ומיד אחרי זה אנו מזכירים תחיית המתים כי היא הגבורה העיקרית הנזכרת בברכה זו – כי הרי חתימת הברכה היא "מחיה המתים", ואנו אומרים שהוא "רב להושיע" בזה שהוא מחיה מתים. וא"כ כאן נגמר ענין אחד וצריכים להפסיק, וכאן באה האתנחתא לאחר זה אנו מזכירין את שאר גבורותיו, והיינו גבורות גשמים וענין הפרנסה – מכלכל חיים בחסד, ויוצא שמשיב הרוח ומוריד הגשם מחובר למכלכל חיים בחסד, ולא לרב להושיע – שהוא מחובר למחיה מתים אתה וכנתבאר.
ולפ"ז יצאו כמה חידושים להלכה:
א) תיבת "אתה" של אתה רב להושיע צריכים לקרות מלעיל, כי בתיבות "מחיה מתים אתה רב להושיע" תיבת "אתה" היא המפסיק היותר חשוב [אחר הסגול שהוא נחשב כמו אתנח בפסוק גדול – וכדלעיל בפסוק הנ"ל ממגילת רות] והוא נטעם בזקף קטן. ובכהאי גוונא הוכחתי לעיל שהוא מלעיל. דין זה יהיה גם כן בימות החמה לאלו שאינם אומרים מוריד הטל. כי השינוי היחידי בהטעמת הפסוק יהיה רק בחלק השני של הפסוק. כזה: אתה גבור לעולם ד' מחיה מתים אתה רב להושיע מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. וא"כ תיבת "אתה" עדיין היא המפסיק הכי חשוב בחלק הראשון של הפסוק. להלן נבאר שלהאומרים מוריד הטל בימות החמה ישתנה דין זה.
ב) תיבת "הגשם" לפ"ז צריכה להיות מנוקדת בסגול ולא בקמץ, כי מכיון שנתבאר שהטעם שעליו הוא ברביע א"כ ודאי שאין שום מקום לקמצו. ומה שנשתבש לאמרו בקמץ הוא משום שבשמיני עצרת מכריזין לומר משיב הרוח, ומן [הדין] צריך לומר גם מוריד הגשם בשעת ההכרזה. והלוא לגבי המכריז הוא סוף דבריו ולפיכך הוא מסיים ומוריד הגשם – בקמץ. וכן הש"ץ כשהוא אומר הפיוט בתפלת הגשם הוא מסיים בקול: שאתה הוא ה' אלקינו משיב הרוח ומוריד הגָשם, הרי הוא אומר בקמץ שהרי אצלו הוא סוף הפיוט. ומזה נשתבש אצל ההמון לומר כל השנה כולה בקמץ.
אלא דלפ"ז יש לתמוה על מוריד הטל שאומרים בקמץ. דלמה שביארנו דכיון שהוא נטעם ברביע אין מקום לקמצו א"כ מאי שנא מוריד הגשם ממוריד הטל לענין זה. ובאמת שמעתי שיש אומרים [וכמדומה לי שכן הוא מנהג חסידי סטאלין] מוריד הטל בפתח, אבל ראיתי בסדור הרב בעל התניא שמנקד הגשם בסגול ואפילו הכי הוא מנקד מוריד הטל בקמץ. ולכאורה הוא תרתי דסתרי. [וראיתי אח"כ בסדורו של הגר"א לנדא מטשעכנוב דנוסחתו כנוסחת הרב. ובעמק ברכה שם עמד על החילוק שבין מוריד הגשם למוריד הטל אבל כתב טעם שאינו נכון לפענ"ד. ועיי"ש.]
אבל באמת יש חילוק גדול בין מוריד הגשם למוריד הטל. דמוריד הגשם הוא הזכרה נפרדת של גבורות גשמים. אבל מוריד הטל אינו אלא המשך מהזכרת "מחיה מתים אתה רב להושיע". דבאמת מצינו בקרא [ישעיה כ"ו פי"ט]: יחיו מתיך גו' הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורות טלך וגו'. הרי שתחיית המתים תהיה ע"י הורדת הטל. ועיין בכתובות [דף קי"א ע"ב].
וא"כ הוא דבוק למחיה מתים אתה. ולפ"ז צריך להטעים מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל, ולכן הוא נקמץ – דהאתנחתא משנה את הפתח לקמץ.
ולפ"ז יוצא שהאומרים מוריד הטל בימות החמה לא יאמרו "אתה" רב להושיע וגו' במבטא מלעיל כמו אלו שאין אומרים מוריד הטל או כמו בימות הגשמים לכולי עלמא, דרק אם אנו מטעימים את ה"אתה" בזקף קטן אז נהפכת התיבה להיות מלעיל וכמו שהסברנו מקודם, אבל כאן שה"אתה" מוטעמת בתביר שפיר הנגינה היא תחת התי"ו ונקראת מלרע, ודו"ק.