Hakafot on Simchat Torah

The Pesukim of Atto Hor'eiso were said even before Hakpofos were introduced to FFAM (as they are printed in the Rodelheim), and the same is with the Piyyut Sisu Vegilu (which is said after Ashrei of Musaf). Also
אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, אנא ה' עננו ביום קראינו, אלוקי הרוחות הושיעה נא בוחן לבבות הצליחה נא גואל חזק עננו ביום קראינו
was said before the time of Rav Hirsch (but the rest wasn't said), all as appears in the Rodelheim.
See Divrei Kehillos (the Minhag before Rav Hirsch) pg 359-362:

מנגן, לפני ארון הקודש הסגור, בנגון ידוע "אתה הראית לדעת" עד "אחד", וק' עמו. אז פותח בעל הוצאה והכנסה את ארון הקודש, וח' מנגן בנגון הזה "ויהי בנסע" עד "מירושלים", וק' עמו, ובעל הוצאה והכנסה לוקח ס"ת הא' העומד בתוך מתוך ארון הקודש ונותנו לחזן. וכשרואים קהל הוצאת ס"ת הא', אומרים יחד בקול "ברוך שנתן" עד "בקדשתו" (...ומה שלא נמצא המאמר הזה פה במחזור, נ"ל שהמסדרים שכחו לכתבו, לפי שאין ח' מנגן אותו עם ק' כמאמרי "אתה הראת וגו', ויהי בנסע" וגו', כי אם ק' לבדם אומרים אותו כבכל השנה, כי הח' אומרו בתפלת "ויעזור" וכו') ובעל הוצאה והכנסה לוקח ס"ת ב' העומד לימינו ונותנו לבעל ס"ת ב', ולוקח ס"ת ג' מארון הקודש ונותנו לבעל ס"ת ג'. וחזן מנגן "גדלו" וגו' בנגון "אתה הראת" וגו', וכן ב' פסוקים שאחריו במחזור, וק' עמו. חזן רוקד ומנגן בנגון ידוע של שמחה "אנא" הא' עד "קראנו" הא', ובנגון הזה וברקוד "אלהי הרוחות" עד "קראנו" הב', וק' עמו (ויתר השיר הזה אין אומרים בפ"פ). ונושאים ג' ס"ת על המגדל, ושם מניח חזן ס"ת הא' על השלחן, ומנגן בנגון נבחר "על הכל" וכו' בחלוף פסוקים, שהוא מנגן פסוק א', וק' אומרים הב', וכן מחליפים עד סוף. ק' "אב הרחמים" עד ורחמים
אשרי יושבי עד "סלה", ק' "אשרי יושבי" עד סוף. ומניחים ג' ס"ת על השלחן. ח' בנגון "אתה הראת" וכו' "אשר בגלל" עד "משה רבינו", וק' עמו. ח' בנגון "אנא וכו' הנ"ל וברקוד "שישו" עד "יקרה", וק' עמו. ח' בנגון הזה וברקוד "נגיל ונשיש" עד "ואורה", וק' עמו. ח' בנגון "אתה הראת" וכו' "אהללה" עד "חסדו עמנו", וק' עמו. ח' בנגון "אנא" וכו' וברקוד "נגיל" עד "ואורה", וק' עמו

At the time of Rav Hirsch, the 7 Hakofos were introduced, but they were done as the Remo says כפי שמקיפים בלולב, in a very dignified way.

Rav Hamburger sent me the following qoutes about the Hakofos in the time of Rav Hirsch Zt'l:

זכרונות י' ברנרד בנימין על עיר מולדתו פראנקפורט דמיין, מתוקתקים במכונת כתיבה בשנת תשל''ה, עמ' 27:
יום חג מיוחד במינו היה שמחת תורה. בתוך ארון הקודש בבית הכנסת שלנו היו 26 ספרי תורה, וחברי הקהלה לפי סדר מסוים כובדו בנשיאת ספרי התורה בזמן ההקפות, אבל זה רק ב-6 ההקפות מהשניה עד השביעית. השמש הראשון מר גינסברגר פקד על ההקפות הללו, והוא ארגן את הכל על הצד הטוב ביותר ובדיוק נמרץ, דוגמת גנרל 'העורך׳ את חייליו לקרב לפי תכנית ערוכה מראש. אולם ההקפה הראשונה היתה מיועדת לאנשי ועד הקהלה, ועד בית הכנסת וכל מיני נושאי תפקידים אחרים. כל האדונים הללו היו מחויבים להופיע לבושי פרק ולפני התחלת אמירת הפסוקים הפותחים את הטכס (אתה הראת לדעת) הם הסתדרו כלם על המדרגות העולות לארון הקדש בעגול גדול, מלמטה עד למעלה, איש על כל מדרגה. למעלה באמצע עמדו הרב (שהיה תמיד חתן תורה בהתאם לתפקידו), עם חתן הבראשית והדיין פוזן ומדרגה מעליהם עמד החזן הראשי פסחוביץ. הפסוקים הראשונים נאמרו על ידי החזן והקהלה עם המקהלה, עד שהגיעו לפסוק 'שמע ישראל'. פסוק זה נאמר קודם על ידי החזן בנגון של הימים הנוראים והמקהלה עם הקהל חזרו עליו, ואחר כך בפסוק 'ויהי בנסוע הארון' נגש חבר ועד בית הכנסת ששמש בתפקיד באותו השבוע לארון הקדש ופתח אותו באופן חגיגי ביותר. בו בזמן פנו כל העומדים על המדרגות, שמקודם הסתכלו אחד על השני בכוון לארון הקדש (אלה שעמדו למעלה באמצע הסתובבו לגמרי) וכך נתגלה הארון הפתוח בו נערכו כל ספרי התורה מקושטים בכלי הכסף שלהם. אם אוסיף שמלמעלה היה גם אור חשמלי שהאיר את כל התמונה היטב, אז כל אחד יבין שטכס זה היה מאד מרשים.


זכרונות על בית הכנסת ב'פרידברגר אנלאגה' – קהילתו של רש"ר הירש בפפד"מ (מתורגם משיר בגרמנית מתוקתק במכונת כתיבה וללא שם מחברו):

כניסת שמחת תורה נחשבה לאירוע בפני עצמו, אותו מבקשים לחוות שוב. חברי הועד הופיעו בפראק וצילינידר, וניצבו בשורה אצל ארון הקודש. הכל זרח בברק האורות, בהקפות הראשונות בקצב הריקוד. בשירת 'מה טובו אהליך' נפתח החג, המקהלה היתה בשיאה, כשבמרכזה הסוליסט. 'מי הוא זה מלך', 'מי יעלה', 'הבן יקיר לי', הם הפיקו מעצמם את המיטב, יותר מתמיד. כך רואה גם אני כמו פעם בחלום, את ה'פראלינה' (מעדן אגוזים בשוקולד) המובחר של גרינבאום [=הקונדיטור של IRG], היו ניצבים בחצר בית הכנסת, באולם ההתעמלות קיבל כל אחד את השקית שלו. זה היה רק עבור המקהלה, אשר במלוא ריאותיה שרה כל השנה כולה עבור זה. בבית הכנסת, בו כרגיל שרר סדר מופתי, בשמחת תורה השתלטה עליו חבורת הילדים. התיבה המיועדת לחומשים וטליתות, נמלאה בשוקולדות וסוכריות. רק איש אחד בתוך ההמולה זכה למנוחה, גינזברגר [השמש] שלנו! הוא עצם עין אחת



קהילת פרנקפורט בששונה וביגונה – קבץ לזכר קהלת פרנקפורט דנהר מיין, תל אביב תשכ"ו (סיכום מידע שנתקבל מאת: מר כהן, מר לבנטל, ד"ר מיכאל [פוזן], מר מרקוס ברויער, מר פרקש, מר קדמון, ד"ר [יעקב] רוטשילד, מר שטרן – ראה הבעת תודה בראש החוברת), עמ' 17:

הסדר המופתי, הטבוע בדמם של יהודי גרמניה, היה מורגש גם כאן, בבית הכנסת ואפילו בשמחת תורה, אשר במזרח אירופה לווה בשמחה ספונטאנית נלהבת, הוחג כאן בסדר מופתי ובשמחה מאופקת במדת-מה. להקפה הראשונה היו כל המשתתפים צריכים לחבוש פראקים, ובה כובדו חברי ועד הקהילה, שתפסו מקום חשוב בחיי הקהילה

I. Breuer, Weltwende, Jerusalem 1979, p. 166:
בקהילת ישורון בפפד"מ... מיוחדים במינם הם מורי בית הספר, אשר בשמחת תורה, לצלילי "עוזר דלים", היו מקיפים עם ספרי תורה בידיהם שעה ממושכת

Auman, The Family Bondy, p. 59-60:
שמחת תורה נחגגה בפראנקפורט בצורה המכובדת והמסודרת ביותר. בית הכנסת שלנו היה מלא עד אפס מקום. השיא התרכז סביב ההקפות, במיוחד הראשונות בערב, אבל גם למחרת בבוקר. היות והיו לבית הכנסת שלנו כחמישים ספרי תורה, היה מספר המשתתפים, זהה. אנשי ההקפה הראשונה הסתדרו בשורה של חצי גורן עגולה, והיו עולים ויורדים את המדרגות המוליכות אל ארון הקודש, בשני צדיו. הם חבשו צילינדרים ולבשו פראקים... סבא היה אחד מהשלשה שנטלו חלק בריקוד המיוחד עם ספרי התורה, דבר שחייב היה להיעשות בצורה טובה, מפני שנעשה לקצב השירה של המקהלה, ורק אחדים ידעו את הצעדים הנכונים. הריקוד עם ספרי-התורה נערך על הבימה

ב' קורצווייל, במאבק על ערכי היהדות, ת"א תש"ל, עמ' 281-282:
בבית הכנסת הגדול בפרנקפורט... (282) לאן הובילה תהלוכת ההקפות בשמחת תורה, שכמותה לא ראיתי לפני כן, ובודאי גם לא אחרי כן... אם לא לבית המקדש בירושלים? משם יצאה ולשם היא חוזרת, בטבורה ושאונה של העיר הגרמנית הגדולה. ואם בשמחת תורה חלקו כבוד לתורה במעין טקס-מיסדר של נכבדי-הקהילה, שהתייצבו במעגל ענקי לפני ארון-הקודש, בתלבושת חגיגית ופורמאלית, בבגדי ערב וצילינדרים – הרי כך הובע, לפי מושגי החברה, כבוד לתורה בצורה המתאימה ביותר וניתן ביטוי ליראה ולאהבה תורה באותה צורה כבושה וחגיגית